ההבדל בין איש החסד ל'מתחסד': ממת לשבת פרשת חיי שרה

אחת המידות שמסמלות את עם ישראל מאז ומעולם, היא מידת החסד.

כפי שהטביע בנו אברהם אבינו ע"ה, אין פלא שכאשר אליעזר מחפש כלה עבור יצחק אבינו ע"ה, הוא בודק את דרגתה במידת החסד, ועד כמה תעשה אותו חכם, עד כמה תחשוב גם על ההשלכות הבריאותיות שאותו חסד ישליך על המקבל.

ואכן, לאליעזר ועבדיו נותר לעמוד בהשתאות מעוצמת החסד מעל ומעבר למה שציפו, וכפי שהסביר הגרב"מ אזרחי זצ"ל: שהטוב לב שלה, לא השאיר להם מקום "להפריע" לה במתן עזרה,

כי טוב הלב, לא חש איזה תחושת ניצול או פראייר...

הוא פשוט עושה את מה שרוחש לו ליבו הטוב.

אלא שחשוב לדעת, כי השאיפה ללכת בדרכה של רבקה, אינה מחייבת שאכן הצלחנו להעפיל לרום דרגתה.

פעמים, האדם מגיע עם רצון אמיתי לעשות חסד עם זולתו, ובאמת מוכן לתת מעצמו, אלא שאט אט הוא עלול להתמכר לנתינה עד כדי שאינו משאיר מקום לצרכיו הבסיסים, למשפחתו...

פעמים זה סוג של פיצוי עצמי על חסכים...

או בריחה ממחויבויות או מטלות שעליו לבצע למען משפחתו הגרעינית...

פעמים הוא מתעקש שאף אחד לא יעזור לו, נשמע טוב.

אבל באמת הפנימית שלו, הוא פשוט רוצה את כל הקרדיט...

אנשים אלו ודומיהם,

לא יחזיקו במעשי החסד שלהם,

ולא רק,

אלא יגיע שלב שהם עלולים לקרוס נפשית ופיזית,

עד כדי פיתוח שינאה לאותה פעולת חסד שעשו אינספור פעמים.

והתורה לימדה אותנו: "אפס כי לא יהיה בך אביון",

שלך קודם.

כדי לעזור לזולתך, תשאיר מקום למטען האישי שלך, למשפחה שלך,

ורק אז תוכל להיות מלא וגדוש ולתת מהשפע.

נזכור! שגם אם אנחנו זוכים לבן או בת זוג נדיבים וטובי לב, לא להסתפק במילות הערכה שזה הבסיס של הכרת תודה, אלא יש להציע עזרה בכל הזדמנות, ולתת יד ככל שצריך, כדי לתת תחושת שותפות הדדית,

זה ישמר שהטוב לב שזכית, יהיה באמת מתוך תחושה נפלאה, ולא ישאיר מקום לתחושת הניצול.

ויפה שעה אחת קודם.

נזכור! שאנחנו הדוגמה האישית גם מול ילדנו, וגם מהילד הנחמד שלנו או התלמיד הממושמע, נשקול כל בקשה, ונדע לתת יד כשצריך.

שבת שלום ומבורך